האמת,
נראלי שעדיין לא פגשתי מעצבת
שהמושג “פרפקציוניזם” לא קשור אליה איכשהו…
אההממ… מוכנה שנדבר על זה פתוח רגע?
העיסוק במקצועות העיצוב
עשוי להיות מאד תחרותי, השוואתי
ומציב לנו רפים גבוהים:
אנחנו נדרשות להוכיח תוצאות (ויצירות
)
לעמוד בסטנדרטים חיצוניים (מה יגידו? יאהבו?
)
לגייס יצירתיות בלתי נגמרת (איזה עיצוב עוד לא היה ולא נברא?
)
ולהמציא את עצמנו בכל פעם מחדש
…
לפעמים נדמה לנו שממש בלתי אפשרי להתקדם, בלי השאיפה הבלתי מתפשרת הזו למושלמות.
היא כביכול דוחפת אותנו
להציג רף גבוה, להגיע לטופ
ולא להסתפק בפחות ממושלם!
כי רק ככה נגיע לתוצאות!!! נכון?
אבל
מעניין לבדוק רגע בכנות,
מה זה יותר – מקדם או מעכב?
תחשבי,
איך זה גורם לך להרגיש
כשאת מודדת את עצמך ביחס ליצירות
של מעצבת אחרת?
את חושבת שזה ריאלי???
מה את מרגישה כשאת מסתכלת על עצמך
במשקפיים חיצוניות, ביקורתיות ומלחיצות?
לדעתך זה פייר??
ובינינו… מה זה בכלל מאפשר?????
אפשר לבחור אחרת!
תחשבי –
אלו מחירים את משלמת על הפרפקציוניזם?
2. מה היה מתאפשר לך
אילו היית מוכנה לוותר – אפילו באחוז אחד!
על הפרפקציוניזם???